‏יום שלישי 14 אוגוסט 2012
לקראת פסטיבל אנימיקס 2012 פרסם מבקר הקולנוע יאיר רווה מאמר כנגד הפסטיבל. לצערי אין לי הטקסט המקורי של רווה, אך נראה לי שעל פי תגובתי ניתן יהיה להבין את עיקר טענותיו. כמובן שביקורת היא לגיטימית ואפילו חשובה, אך ביקורתו של רווה עוררה בי כעס וצער.
אני מקווה שתגובתי להלן מסבירה את תחושותיי ומניעיי להגיב בפומבי.

תשובה למבקר שחוטף עצבים.
ליאיר רווה הנכבד.
אני מתייחס לפוסט שלך ב8.8 על פסטיבל האנימציה.
ראשית עלי להזכיר לך שאינך סתם בלוגר היכול ללהג כאוות נפשו בנושאים בהם הוא נחשב בר סמכא. אנשים הרואים בך אוטוריטה מקצועית מצפים לשמוע ממך חוות דעת מנומקת, אחראית כיאה למעמדך המקצועי.
אי לכך- עצם הפתיחה של מאמרך היא בעייתית. אם כל שנה אתה חוטף עצבים לפני תחילת הפסטיבל, אולי אתה ממשיך את העצבים משנה שעברה ואינך מסוגל בכלל לשפוט את טיב התכניות, ולהבחין אם יש חדש בתכנים או במבנה.
שנית- כמבקר סרטים איך אתה יכול לכתוב על סרטים שלא ראית ועל אירוע בו לא ביקרת שנים? האם עורך החדשות שהזכרת במאמרך היה מוכן לקבל ממך ביקורת על סרט שלא ראית, וכתבת עליו רק על פי הפוסטר שלו ומידע מגוגל על שנת ייצורו?
בנוסף על כך אתה חבר בוועדה במועצת הקולנוע הדנה בנושאים הקשורים גם לפסטיבל אנימיקס. האם אינך רואה כל בעיה אתית בסגנון המשתלח על הקמת פסטיבל מתחרה, או העברת אירוע האנימציה הישראלית לפסטיבל ירושלים? חפש במילון את המילה "יושרה", ואולי תבין על מה אני מדבר.

ולעצם העניין.
ראשית תנוח דעתך, אני כאוצר האנימציה בפסטיבל מעודכן בנעשה בעולם, לא פחות ממך ומעדת מגיביך המתלהמים. איני מאמין שמישהו מכם צופה בסרטים חדשים , קורא מאמרים ונמצא בקשרים עם יוצרים- כמוני.
ביודעך את זה , אתה יכול בהחלט לחלוק על גישתי כאוצר, אך חייב אתה לפחות להבין במה מדובר.
אנימציה וקולנוע –אינם אותו דבר. הם חולקים כמה פרמטרים משותפים, אך נבדלים בפרמטרים חשובים אחרים.
חידושי האנימציה מבחינת הטכנולוגיה, הסגנונות הטרנדים העיצוביים, האפקטים המיוחדים וכל מה שבאמת מתחדש, נמצא בכמה אתרים מוכרים לכל מקצוען כך שהצופים בתכניותינו נחשפים למיטב ולחדש ביותר הקיים.
הפסטיבלים, לעומת זאת, הם הלב האמנותי של המקצוע והם מתנהלים בדרכים שונות, ובחוקיות שונה- על פי תנאי המקום ואוצרי הפסטיבל.

מהבחינה האמנותית החלטנו שאיננו יכולים להיות פסטיבל תחרותי (כי איננו יכולים לתת פרסים יקרים, ולהחזיק צוות לקטורים ושופטים ברמה הנדרשת) ולכן אנחנו מקיימים פסטיבל שאינו תחרותי, שקהל היעד שלו אינם אנשי מקצוע אלא הקהל המקומי, הרחב שכיום אינו נחשף בשום מקום מסודר לאמנות האנימציה.
החלטה עקרונית זאת משחררת אותנו מהצורך לבחור רק סרטים מהשנה האחרונה ולהתרכז בסרטים טובים, חשובים, מעניינים ובעיקר כאלה המתקשרים לקהל שוחר התרבות והאמנות, ולאו דווקא למיטבי לכת.

באשר לטיב הבחירות- כמובן שזה עניין מאוד אישי. אנא זכור שכמות הסרטים המוגשים לאחרונה לשיפוט בפסטיבלים הגדולים מגיעה לכדי 3500 סרטים חדשים כל שנה. ואם פסטיבל כאנסי מקרין בפסטיבל כ-90 סרטים חדשים הרי זה פחות מ-3% מהיבול השנתי. זאת בחירה מטורפת שאינה מבטיחה כלל שרק הטובים באמת נבחרו. ובנוסף לזה הטעמים של בוחרי הסרטים הם שונים מאוד. הסרט הזוכה של פסטיבל אנסי 2012,למשל, שאתה שש לעקוץ אותנו באי הקרנתו- לא זכה במאום בפסטיבלים אחרים ויתרה מזאת- לא הוקרן כלל בפסטיבל אנימיקס שומו שמיים- וגם בפסטיבל שטוטגארט (מגדולים באירופה). אז מה אתה "קופייץ" עם הטענה הזאת כסימן לאיכותו הירודה של אנימיקס?,
בגלל ריבוי הסרטים יש סיכוי סביר שאפספס סרטים מעולים, וחלקם יתגלו לי בעתיד. אך אוכל לשלבם בהקרנות עתידיות גם אם לא יהיו טריים מהתנור– אני רואה בזה יתרון גדול ולא מגבלה.
"בית השימוש הציבורי" שציינת בפוסטך, הוא בדיוק דוגמה לכך. את הסרט הזה לא הצלחתי להביא בשנת ייצורו בגלל קושי בהעברה בנקאית מתל אביב לסטודיו מלניצה במוסקווה. (מה לעשות שזה קורה בעולם מתחדש של בנקאות עם הגוש המזרחי לשעבר). וכשהוא הזדמן לי באיחור של כמה שנים חשבתי שהוא מיוחד ושונה ואיכותי ועדיין בלתי מוכר לקהל הרחב.
בחירת הסרטים שלי נעזרת בכמה יועצים מהעולם ביניהם אנימטורית בכירה בצוות של פלימפטון בניו- יורק המשמשת כשופטת בכמה פסטיבלים,ויחד אנחנו בוחרים בסרטים מיוחדים ולאו דווקא את הלהיטים שכולם מדברים בהם ורואים אותם ביו-טיוב. ותתפלא- ברשימת הסרטים של רוב הפסטיבלים האיכותיים השנה תמצא גם סרטים שהוצגו אצלנו בשנה שעברה (The Monster of NIX , Morning Stroll ואחרים) ואין זה מעיד דבר עליהם או עלינו, מלבד העובדה שכל ההגדרות לגבי איכות, והמבחר וכיו"ב- הן סובייקטיביות, ומשתנות מארץ לארץ. הנתון היחידי הברור הוא שנת היצור של הסרט שזה הפרט הפחות חשוב – וזה הפרט היחידי שמעניין את מבקר הקולנוע המלומד.
גם הסרט "קמטים" שציינת בזלזול שהוקרן בירושלים לפני תל אביב- כאן נדרשת התעמקות מיוחדת, להבחין שפסטיבל ירושלים מתקיים חודשים לפני אנימיקס, ואולי זאת סיבה מספקת להבדל הזמנים הזה. (וכל הכבוד לטעמם של אוצרי ירושלים).

עם כל צניעותי, אני בוטח בהיכרותי את עולם האנימציה, בטעמי כאוצר, והיכרותי את הקהל המיוחד של ישראל ששונה מקהלים אחרים בעולם.
יעידו על כך אלפי המבקרים באנימיקס ועשרות תלמידי ברחבי הארץ. אך עם זאת, אני מניח שכל אוצר אחר היה בונה מפרט תכניות שונה, וכך זה בכל תחום ונושא. אני פתוח להצעות, ומקבל הרבה כאלה, וגם ביקורת, וגם איתה אני מתמודד לא רע.
ולעניין האנימציה הישראלית. גם כאן אינך נותן לעובדות לבלבל את כתיבתך המעוצבנת. אנימיקס אינו בחירת מחדל, שבחרו היוצרים המקומיים, אשר
ישמחו להצעה מפתה מפסטיבל ירושלים (שם יוכלו, לבטח, לקבל שירות יותר הולם). אנימיקס מחזיק, מחייה ומשמר את האנימציה הישראלית ואת אירוע ה"אסיף" כתחרות שנתית כבר 10 שנים. במאמצים כספיים וארגוניים גדולים. השיפוט הוא של מיטב האנשים והאירוע מכובד ואיכותי לא פחות מאירועים דומים בארצות חזקות פי 100. השנה הופרד החלק הישראלי משאר הפסטיבל והיום האחרון היה מוקדש כולו לקהילה המקומית. היום שהיה מאורגן עם ארגוני היוצרים, כלל יום עיון עם הרצאות מרתקות והסתיים ב"אסיף" -בהקרנה באיכות שאיש אינו זוכר כמוה. כך זכתה האנימציה המקומית לכבוד, תשומת לב ויחס שאינה זוכה בו במהלך מרבית השנה. מבקר חשוב וחובב אנימציה היה יכול להטריח את כבודו לאירוע כזה, להתרגש ולהתפעם, ולא להסתפק במשלוח חיצים פוגעניים ממקלדתו המושחזת.
ובקצרה לגבי נושאים אחרים הנזכרים בפוסט שלך- החיבור של אנימציה עם הקריקטורות, והקומיקס הוא אכן בלתי שגרתי אך יוצר אווירה נפלאה, מביא הרבה קהלים חדשים, צעירים ונלהבים. הבידול שהיה נהוג פעם בכל תחומי האמנות כבר נפרץ מזמן. פסטיבלים הפכו גם לירידים מסחריים, שוק סרטים, חיפוש עובדים וסגירת עסקות הפקה. תמצא בפסטיבלים הרצאות וסדנאות אמן על איור, עיצוב, קומיקס וכו', ואיננו רואים בכך כל פסול – להיפך.
התכניות בהם אנחנו משלבים מומחים מתחומים שונים שאינם מתחום האנימציה הן כורח מציאות. תולדה של ניסיונות רבים ומגוונים למשוך קהלים נוספים שאחרת לא היו מגיעים אלינו. הייתי שמח מאוד אם ניתן היה לוותר על כך, אך נוכחנו לדעת שקהילת חובבי האנימציה האיכותית נטו- אינה יכולה להחזיק, כספית אירוע מורכב ויקר שכל תמיכותיו מכספי הציבור עולות במעט על שליש מעלויותיו.
הערותיך לגבי הקרנה חוזרת של סרטים ארוכים ישנים היא באמת מגוחכת. אין פסטיבל בעולם שאינו מראה סרטי רטרו, הקרנות חצות של סרטים ישנים (ואף עתיקים). והעובדה שהאולם, לדוגמה, בהקרנת "סנדקי טוקיו" (2003) היה כמעט מלא, מעידה שהחלטתנו לא הייתה כה מופרכת.

לסיכום עת הייתי בעיצומו של הפסטיבל וראיתי את מאות המבקרים המרותקים, מזילים דמעה או צוחקים, את עשרות הסטודנטים ויוצרי האנימציה הצעירים שגדשו את היום הישראלי, ואת הילדים הנלהבים עם הקסם בעיניים- חשבתי שאני בכל זאת מסכים עם 3 מילים מהפוסט שלך: "מגיע לנו יותר". מגיע לאנימציה הישראלית ביקורת מקצועית , שגם אם תכסח לנו את הצורה תעשה זאת מתוך ידיעה, הבנה ואהבה.
אני מקווה שתרים את הכפפה ותבוא אלינו בהמוניך בפסטיבל הבא- לראות, להתרשם ולתרום לעתיד טוב יותר לסצנת האנימציה המקומית.
בכבוד רב
דודו שליטא
אוצר האנימציה בפסטיבל אנימיקס.