אמנויות הקולנוע והאנימציה באו לעולם יחד, כאחיות תאומות, בחלקה האחרון של שנת 1895, עת הוצגה לעולם מצלמת הקולנוע הראשונה.

מרגע לידתן, צמחו וגדלו שתי האחיות התאומות באופן שונה לחלוטין. הקולנוע צמח במהירות להיות אמנות בידורית מובילה שהשאירה הרחק מאחור את כל צורות הבידור הישנות (התיאטרון, הבלט אולם הקונצרטים וכיו"ב). בתי קולנוע צצו באלפיהם בעשור הראשון של המאה העשרים , ובתחילת שנות העשרים נוצרו כבר עשרות סרטים באורך מלא (70-90 דקות) בכל שנה.

האנימציה , לעומת זה, צמחה לאט,תוך גישושים למצוא את דרכה הטכנולוגית, האמנותית והבידורית.  רק בארצות הברית, בה פותח תהליך יצור אנימציה בשקפים (Cell Animation) ושיטת הפקה הדומה לפס יצור (בדומה לתהליך שהנהיג פורד במפעל המכוניות שלו),הפכה האנימציה למדיה בידורית תעשייתית כבר בסוף שנות ה-20. מוצריה היו סרטונים קצרים (6-8 דקות) שהוקרנו בבתי קולנוע לפני הסרטים הארוכים.

סרט אנימציה ארוך ראשון (שלגיה ) שייצר תוך סיכון כלכלי אדיר אולפן דיסני ב1937, הוסיף לאנימציה את אפיק הסרטים הארוכים, אך העלויות האדירות, והתהליך המסורבל והאיטי -הביאו להפקת 1-3 סרטים ארוכים מדי שנה, ועדין אמנות האנימציה הייתה רחוקה מלהיות מדיום תרבותי, בידורי משפיע ומכניס .

מודל זה התקיים עד לאחר מלחמת העולם השנייה. הבום הכלכלי בארה"ב של אחרי המלחמה, וכניסת הטלוויזיה לבתים הפרטיים. הביאו בשנות החמישים לתמורה ענקית באנימציה לטלוויזיה- תמורה בעקבותיה צמחה תעשיית אנימציה ענקית של סדרות האנימציה לטלוויזיה. בסוף שנות השמונים תשתווה תעשיית האנימציה לתעשיית הקולנוע בהיקפה העסקי, ובסוף שנות האלפיים, תודות לכניסת טכנולוגיות האנימציה הממוחשבת "תשתלט" האנימציה על תעשיית הקולנוע ותשנה את סרט הקולנוע לנצח.