שנות השלושים של המאה העשרים בברית המועצות עמדו בסימן התיעוש. הוחלט לשלוח ב-1935 את נציג תעשיות הקולנוע, ויקטור סמירנוב, לארצות הברית – להוליווד. סמירנוב הגיע בין השאר לאולפני דיסני וכל כך נשבה בקסם תעשיית ההנפשה, שנשאר כמה חודשים כדי ללמוד את רזי פס הייצור האנימטיבי על בוריו וכך לעזור להקים במוסקבה את אולפני הסרטים המצוירים – סויוזמולטפילם.
ההסבה של הטכניקות לשיטת הפס הנע הקלה מאוד על ארגון, הפקת וביצוע סרטים גדולים .
כך התחיל מה שנקרא עידן הדיסני של האנימציה הרוסית – סרטים קצרים וארוכים, בדרך כלל עיבודים למעשיות רוסיות, סיפורי עמים מהעולם ואגדות אירופיות.
במשך כעשרים וכמה שנים נהנה הקהל הסובייטי מכמה יצירות מופת, שהגדולות ביניהן נחשבות "מלכת השלג" ו"האנטילופה המוזהבת". סויוזמולטפילם הפנה את עיקר מרצו ליצירת סרטי ילדים מובהקים.
קטע מ"מלכת השלג"

עד מותו של סטלין ב-1952 לא עלה על דעת אף אחד לנסות לחרוג מהקו האמנותי והטכני הנתון. סביר להניח כי האנשים שעסקו במלאכה בכלל התברכו בלבבם על כי בשנות הטרור הסטליניסטי הקשות ביותר חלקם שפר עליהם, והם אינם נתונים ברעב או במחנות עבודה.
מותו של סטלין ועלייתו לנשיאות של חרושצ'וב הביאו עמם משב אוויר חמים לכל תחומי החיים הסובייטיים.
אולפני האנימציה, שכבר קיבלו בעיני הצנזורים גושפנקה רשמית של בעלי מלאכה לילדים, מעין יצרני צעצועים בלתי מזיקים, תפסו כי עינה הפקוחה עדיין של הצנזורה אינה מטילה את משקלה הכבד על תחום אמנותם האזוטרי כפי שהיא עושה זאת כלפי הספרות והקולנוע.
ניסיונות קטנים וחדשניים החלו לצוץ פה ושם, כשאת מקום האנימציה הקלאסית הנצחית, על פס הייצור והטכניקה השבלונית שלה, תופסים יותר ויותר אנימציית סטופמושן (ב-1954 אף הוקמו אולפנים נפרדים בתוך סויוזמולטפילם לאנימציית סטופמושן), אנימציית קאטאאוט (הזזת גזירים) ואנימציה קלאסית אקספרימנטאלית, כשאת מקום העיצוב הדיסני, החמוד והמתוק והריאליסטי, תופסות אסכולות עיצוב רוסיות מסורתיות יותר, השואבות את השראתן מהאיור הרוסי של המאה ה-19, ומאסכולות אמנותיות רוסיות שונות לאורך קיומה התרבותי.
בשנות השישים והשבעים נעשה מספר עצום של סרטי אנימציה, שאף כי פנו כביכול לקהל הילדים, דיברו גם אל המבוגרים ונכנסו ללקסיקון הציטטות האלמותי של התרבות הרוסית. אף כי חוקרים מערביים מדגישים בשלב זה את סרטי המחאה המעטים שנעשו באותן שנים, השפעתם ותפוצתם היו מעטות מאוד.
בתקופה זו. אף כי השפה היא עדיין השפה הנמלצת, מלאת הפאתוס, של אנימציית הילדים המסורתית, יש בה אלמנטים חדשניים.

בתוך כך יגיחו גדול האנימטורים הרוסים יורי נורשטיין, ואחד מיוצרי האנימציה הפוריים ביותר – גארי בארדין, שיביא אותנו לסוף שנות השמונים, התפרקות ברית המועצות ואתן כל המוסדות הממשלתיים ובכללם סויוזמולטפילם .

התקופה החדשה של אחרי התפרקות ברית המועצות, שינתה מאוד את דרכי הפקת האנימציה ברוסיה. האולפנים הופרטו ואינם נמצאים עוד בשליטת הממשלה. חברות מערביות גדולות כמו הBBC ניצלו את הכישרונות הגדולים שנשארו מובטלים באולפנים המתפוררים כגון סויוזמולטפילם, והפיקו שם (בזול) במימון בריטי, סדרות רבות של אנימציה איכותית כגון סיפורי התנ"ך, סיפורי שיקספיר, אופרות גדולות ועוד. סטודנטים צעירים יצאו מרוסיה לאירופה ללמוד אנימציה ועבודותיהם מביאות גאווה גדולה לבתי הספר בצרפת אנגליה וגרמניה.
השיקולים להפקות סרטים ברוסיה כיום , אינם עוד שיקולי התאמתו לקו המדיני, לאידיאולוגיה ולשירי הלל לקומוניזם- אלא שיקולי עלויות, סיכויי רווח, והתאמת הסרט להפצה בעולם התקשורת הגלובלי.

בתכנית שלנו- סרטים חדשים של האנימציה הרוסית החדשה