המאמר להלן נכתב לבקשת דובר מכון ויצמן בעקבות שת"פ בין המכון ואנימיקס. ופורסם במגזין החודשי של המכון.

               דמות המדען בסרטים המצויירים

סקירה סטטיסטית קצרה מגלה שברוב האזכורים של איש מדע בסרטי קולנוע ואנימציה שנעשו עד שנות ה90 של המאה הקודמת, מופיע המדען תחת הסטריאוטיפ המכונה "המדען המטורף".

אנסה לסקור בקצרה את הדימוי הזה, ולפענח מדוע  היה כה נפוץ  בסרטי האנימציה הקלאסיים  (אלה המצוירים שלפני עידן המחשב).

דמות "המדען המטורף" ("The Mad scientist")

אנשים חכמים, ידענים ובעלי כריזמה שעסקו במופלא, בנסתר והבלתי נודע- נתפסו מאז ומתמיד בעיני הסובבים אותם ככאלה אשר שפיותם מוטלת בספק, ומניעיהם חשודים, ואפילו מסוכנים .  אותם יחידי סגולה, שניסו להבין את מסתרי היקום, מסתרי הגוף האנושי  או מסתרי החומר- נתפסו לרוב על ידי בני דורם בדרך שלילית ואף כסכנה לאנושות.

אישים  דגולים כארכימדס, דיוגנס, דאדלוס (שבנה את הלבירינט המופלא) ואחרים, חיו על הגבול הדק שבין גאונות לשיגעון. סוקרטס הגדול תואר על ידי אריסטופאנס כמקרה של שפיות גבולית וכך גם אריסטוטלס.

מדענים בתקופות מאוחרות כקופרניקוס, גלילי  וג'ורדאנו ברונו, נחשבו למסוכנים לסדר העולמי וכמה מהם סיימו קריירה מדעית רבת גילויים- על גבי המוקד הלוהט של הכנסייה הקתולית.

יחס אנושי זה, המבוסס על פחד מהבלתי ידוע ואימה מערעור חוקי העולם המוכרים- גרם גם לטשטוש הגבולות  בין המדע לכישוף .

וכך קרה שההערצה, היראה, הפחד והשנאה כוונו גם כלפי עיסוקים שנחשבו "דומים" למדע, דוגמת המכשפות, רופאי האליל והאלכימאים שניסו שוב ושוב, ללא הצלחה, ליצר זהב במעבדותיהם הציוריות.

החל מהמאה ה19 מספקת לנו הספרות, דמויות עזות מבע  של מדענים הנעים בין גאונות לטירוף ומבססים את הדימוי של "המדען המטורף" .הנודעים שבהם הוא אולי הדוקטור ויקטור פרנקנשטיין  מספרה של מארי שלי, יוצר "המפלצת חסרת השם"- שניסיונותיו ה"מדעיים" חורגים מגבולות המותר במושגי התקופה, או הדוקטור פאוסטוס של גיתה (המבוסס על אגדה גרמנית עתיקת ימים) היוצר קשר מטפורי בין המדע ובין השטן בכך שהוא מוכר את נשמתו לשטן על מנת שזה יעניק לו ידע ושליטה בכוחות העל טבעיים. ולא נשכח את ד"ר ג'יקיל של לואיס סטיבנסון, ההופך לד"ר הייד ובכך מחזק את הדימוי המרושע והרצחני של איש המדע המכובד.

הולדת ה"מדע הבידיוני" Science Fiction

ספרות המאה 19 הביאה בנוסף לכך את הולדתו של  ז'אנר ספרותי חדש שילך ויתפתח, יצמח וישתכלל עד היותו אחד הז'אנרים המשפיעים והמבוקשים ביותר בימינו אלה- וזהו ה"מדע הבדיוני" (Science fiction).

גדול חלוצי הז'אנר החדש הוא ז'ול וורן שגם תרם את קפטן נמו שלו (20 אלף מייל מתחת לפני הים) לדימוי של  המדען כמטורף המלא ברגשי איבה לחברה האנושית ורוחש מחשבות זדון לגביה.כמוהו-  ה.ג. ווילס עם שפע סיפורי המדע הבדיוני שלו הכולל את הדוקטור מ. נבוגיפפל (הרחוק מהדימוי של איש מדע קונבנציונאלי) ממציא מכונת הזמן, ואחרים.

ספרי המדע הבדיוני- יהוו כר פעולה אין סופי לדמויות מדענים מכל הסוגים והמינים: מטורפים, מופרעים, חורשי מזימות מפלצתיות, ובשנים האחרונות- גם לדמויות מדענים מצילי עולם, לוחמים נחושים בפגעי היקום- מגיפות, גשמי אסטרואידים,התפרצויות וולקניות אימתניות או פלישות של יצורים מעולמות אחרים (ולכך נגיע בהמשך).

המדען המטורף בקולנוע ובאנימציה

הקולנוע שנולד בשלהי המאה ה19  (1895) צמח במהירות והפך לתעשיית הבידור הגדולה ביותר בזמנה. בסוף העשור הראשון של המאה ה-20 היו בארה"ב אלפי בתי קולנוע, שהיו רעבים לסרטים חדשים שהלכו ונוצרו במהירות רבה באולפנים הראשונים שקמו.

הקולנועים (שהקרינו סרטים ללא קול סינקרוני, עד סוף שנות ה20 ) ,חיפשו עלילות חזותיות המבוססות על פעילות רבה וקלה להבנה בעזרת כתוביות שהחליפו את מקום הדיאלוגים או הקריינות. כבר ב1908 יצר אדיסון עצמו (ההוא מהמנורה והפטפון) גרסה פרימיטיבית של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד . סרט זה הצביע  על מגמה שתהיה נפוצה מאוד בקולנוע – להתבסס על ספרים נודעים שפרסומם, עתיד להביא את הקהל גם אל גרסתם הפילמאית. גדול המדענים המטורפים של תקופת הסרט האילם היה ללא ספק ד"ר  רוטוואנג מהאפוס הקולנועי הכביר של פריץ לאנג – מטרופוליס (1927).הגאון המוטרף הזה יוצר רובוט נשי משוכלל ומקדים בכמה עשורים את סרטי הרובוטים, השיבוטים והגיבורים הביוניים.

באנימציה התפתחו העניינים בדרך שונה לחלוטין מהקולנוע. הטכנולוגיה הידנית האיטית והיקרה להחריד אפשרה לייצר רק סרטים קצרים באופן מסחרי. סרטים אלה הגיעו במהרה גם לאולמות בתי הקולנוע והוצגו כסרט קצר (6-8 דקות) לפני הסרט הארוך . פורמט זה של סרטי אנימציה קצרים זכה לשכלול ופיתוח יוצאי דופן וכך התפתחו הסדרות הראשונות (אם כי לא נקראו בשם זה ) עם הגיבורים הפופולאריים עד היום כמיקי מאוס, באגס באני  פופאי טום וג'רי ואחרים.

בגלל אורכם הקצר של הסרטים לא ניתן היה לפתח עלילות מורכבות, והסיפורים היו פשוטים או נכון יותר פשטניים, כשעיקר הדגש היה על שכלול המשחק של הדמויות, ההגזמה האבסורדית, שלל הבדיחות החזותיות, וקצב האירועים המסחרר.

מאפיינים אלה, יצרו בידול מאוד מובהק בין האנימציה והקולנוע של התקופה שהיה איטי, ומסורבל, (גם אם פופולארי  להדהים). בידול זה יכול להסביר את הפופולאריות של הדמויות המצוירות הנ"ל, אשר צוירו בתקופה זאת, למבוגרים ולא לילדים.

פורמט הסדרות הנ"ל היה סכמאטי וצפוי מראש, ומבוסס על הכללים האלמנטאריים של כתיבת סיפור. הצגת הדמויות והסיטואציה המרכזית, ברוב המקרים ניצב בפני הגיבור אויב מרשימת האויבים הקבועים והמוכרים, ולעתים אויב מזדמן שנותן הופעת יחיד באפיזודה הנוכחית.  האויב יוצר  קונפליקט המבהיר לצופה, מה הבעיה ומה הולך להתרחש בדקות הבאות.עתה. מתחילה סדרת אירועים ההולכים ומתעצמים בקצבם, ובדרך כלל גם באלימותם עד הסוף המתוק, בו הגיבור חוגג את נצחונו, והאויב המובס, פונה לדרכו, כדי להתכונן לתפקידו הדומה באפיזודה הבאה.

ברור מאליו שדמות של מדען מטורף מתאימה באופן מושלם להופיע בסיפור הזה כשבלבה מזימה להשתמש במוחו של באגס באני או לערוך ניסויים מדעיים בדאפי דאק.

מדענים מטורפים מככבים ברשימה נאה של סרטים מהתקופה של שנות ה- 40 ואם להזכיר רשימה חלקית (רובה משל האחים וורנר)- .

Water water every hare

Hare remover

Hair raising hare

Birth of a notion     וגם  The Mad Doctor  של דיסני.

כאן המקום להוסיף עוד אלמנט מעניין בהתפתחות דמותו של המדען המטורף. החל מאמצע  שנות השלושים עת עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, החל להתברר לעולם שתפקידו של המדע , לזרועותיו השונות, עשוי להיות מכריע במלחמות העתיד.

ארצות המערב וארה"ב בראשן, עמדו נפעמות לנוכח המאמץ הכביר שעשו הנאצים בגיוס אנשי מדע בכירים לפרויקטים סודיים של פיתוח אמצעי לחימה והשמדה חדישים ומפלצתיים.

האמריקאים הודו שבתחילת  מלחמת העולם השנייה הקדימו המדענים הנאציים את כל ארצות המערב בכ-25 שנים בחקר האטום, שיגור  טילים, מדעי התעופה והחלל ופיתוחים כימיים של  דלקים וחומרים שונים

לא מעט מדענים (רובם עם שורשים יהודיים) נמלטו מגרמניה בעיקר לארה"ב , וחלקם אף תרם לפיתוח פצצת האטום האמריקאית שהכריעה את גורל המלחמה ביפנים.

גם אחרי המלחמה, החשיבו המדינות המנצחות את חשיבות המדע למלחמות העתידיות, ועסקו ב"גיוס" מאסיבי של מדענים נאציים לארה"ב (חלקם ברצון וחלקם בכפייה), וכמה מהם הטביעו חותם רב משמעות על תכנית החלל האמריקאית (בראשם וורנר  פון בראון)  ובניית הארסנל הגרעיני שלה.

עניין המדענים הגרמנים השפיע בעליל על עיצוב דמותו של המדען המטורף בקולנוע ובאנימציה.

החל משנות השלושים מתאפיין הסטריאוטיפ של המדען המטורף בקולנוע והאנימציה כגבר בגיל העמידה, קרח ,עטוי חלוק מעבדה לבן ,עם שם גרמני (היינץ או פריץ) , ומבטא גרמני כבד.

הגדילו לעשות יוצרי האנימציה של וורנר  שהכניסו בכמה סרטים קצרים דמות של מדען מטורף (Hair raising hare   עם באגס באני,ו- Birth of a notion    עם דאפי דאק) העונה לסטריאוטיפ הנזכר. אך כדי להסיר ספק לגבי זהותו- יצרו אותו כחיקוי קריקטוריסטי נאמן לדמותו של השחקן פיטר לורה. לורה  ברח מגרמניה הנאצית,בשל מוצאו היהודי ושיחק בסרטי אימה אמריקאיים  (בדומה לתפקידיו בקולנוע הגרמני) ונראה כמו מי שאתה לא רוצה לפגוש בסמטה צדדית חשוכה.

השימוש בדמות המדען המטורף קיבל תפנית מיוחדת בסרטיהם של האחים היהודיים דייב ומאקס פליישר, (אשר אולפן האנימציה שלהם היה התחרות היחידה לאולפן האיכותי של וולט דיסני). בין הסרטים הרבים יצרו את הסדרה האלמותית על סופרמן המבוססת על סדרת קומיקס בשם זה של אחינו בני ישראל סיגל ושוסטר (1933). סופרמן היה גיבור מצויר בסדר גודל גדול בהרבה  מהברווזים והארנבים המשעשעים,של האחים  וורנר, והוא היה ראוי לאויבים בקלאסה שלו, כדי שיוכל להציג להם ולקהל הצופים את יכולותיו הכבירות.

כך יצרו האחים פליישר את דמות המדען המטורף שאינו רק תימהוני, מבולבל ולא יוצלח, אלא הוא גם מרושע , חסר רחמים ורב מזימות, ובידו אמצעים להחריב ערים שלמות על כל יושביהן (סופרמן 1936).

לשם כך נתנו בידיו אמצעים מתקדמים כמו קרן אלקטרונית המסוגלת לחדור כל מה שעומד בדרכה , או פצצה הרסנית (מהסוג שיתפוצץ במציאות כ- 9 שנים מאוחר יותר בהירושימה). בהקשר לדמות המדען בסרטי האחים  פליישר, טענו כמה מבקרים שדמות המדען הזה שאובה בעקיפין מדמותו הצבעונית של ניקולא טסלה -המהנדס והמדען האגדי שרשומות על שמו המצאות כמו זרם החילופין והרדיו (לפני מרקוני) (למרות שהוא לא זכה ליהנות מפירות המצאות אלה). טסלה ניסה, על פי השמועה,  לפתח באחרית ימיו קרן אלקטרונית שאמורה ליירט מטוסים באוויר. קרן דמיונית זאת הייתה ההשראה לקרן המוות בה מתכוון המדען של אחים פליישר לחסל את ניו יורק, עד בוא ההצלה בידי סופרמן.

מבקרים אחרים טוענים שדמותו המפלצתית של יוזף מנגלה סייעה לקבע את דמות המדען הקולנועי כיצור מרושע, נעדר כל סייגים של מוסר או אנושיות בשאיפתו לתגליות מדעיות.

בשנת 1937 יצרו אולפני דיסני את הסרט המצויר הארוך הראשון  (שלגיה ושבעת הגמדים) שהיה לאבן דרך חשובה בהיסטוריה של האנימציה ותרבות המערב. כדאי לציין שהמלכה המרשעת, מצוידת במעבדה מהסוג שמתוארות מעבדות האלכימאים של ימי הביניים. בקבוקים מלאי נוזלים מסתוריים, מבעבעים ומעשנים,  כלי זכוכית מוזרים ומבערי חימום מפחידים. בעזרת כל אלה הופכת המלכה את עצמה למכשפה מתועבת, ואת התפוח שלקחה מהמזווה- לתפוח מכושף שאמור להרדים את שלגיה לנצח.

ניתן לראות בסצנות אלה את האזכור  לקרבה הפולקלורית שבין הכישוף והמדע, ואת פוטנציאל הרוע שייחסו הבריות לשניהם.

השימוש בדמות המדען המטורף שהפך אט אט למדען המרושע התחזקה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. בקולנוע הביא הדבר לשלל דמויות הרשעים בסדרת הענק על ג'ימס בונד. הסדרה מאוכלסת בדמויות מדענים או פסבדו מדענים שהם מגלומניים ברמה שרק ג'ימס בונד בעצמו מגיע אליה (ד"ר נו, גולדפינגר, זורין , דראקס ואחרים).

עם כניסת הטלוויזיה כאביזר ביתי (תהליך שקרה החל מאמצע שנות החמישים) עברה האנימציה  שינוי מהותי. הטלוויזיה דרשה תכניות אנימציה המיועדות לילדים, ויוקרנו בשעות המתאימות  לקהל זה. גם הכמויות הנדרשות הן ענקיות כדי למלא שעות הקרנה רבות ובעיקר את סופי השבוע בהם מבלים הילדים שעות רבות בבית.

כדי לעמוד במתחייב משינויים אלה, וליצור כמויות ענקיות של אנימציה ובעלויות נמוכות- התפתח סוג שנקרא " אנימציה מוגבלת" . הדבר התבטא בכמות ציורים לשנייה, קטנה בהרבה ממה שהיה נהוג עד אז. ובנוסף התפתח פורמט של "סדרת אנימציה". הסדרות היו מבוססות על  סיפור אחד מתמשך המחולק להרבה פרקים (בדרך כלל  חצי שעה כל פרק), או על סדרת סיפורים שלמים ועצמאיים הבנויים כולם על פי סיפור מסגרת משותף , דמויות משותפות, אך הרפתקה שונה לכל פרק בסדרה . פורמט הסדרה התכוון (והצליח) לקשור את הצופה לעלילה ודמויותיה, ובכך להבטיח את שובו מדי שבוע, לצפות בפרק המשך השבועי.

דמות של מדען מטורף התאימה מאוד לפורמט החדש, שהלך ותפח בשנות ה80 עד שהפך לתעשייה כבירת ממדים. חלקים ניכרים של תעשיית האנימציה באותן שנים-  עבר למזרח הרחוק שם הייתה עבודת הידיים זולה בהרבה לעומת מחירי אירופה וארה"ב.

איני בטוח אם קוראי המגזין הזה נחשפו בכלל אל תעשיית סדרות האנימציה האלה. בגלל הייצור ה"תעשייתי" שלהן, בגלל הכמויות הכבירות של פרקים שהציפו את השוק העולמי, ובגלל הייצור במזרח הרחוק, זכו הסדרות האלה לכינוי המזלזל של "אנימציה יפנית" למרות שרובן לא עברו דרך יפן ונעשו בפיליפינים,  תאילנד, ויותר מאוחר גם בסין.

איננו  עוסקים כאן בדיון איכותי או חינוכי, אלא רק מבררים את הנושא של דימוי המדען בז'אנר "תרבותי " זה, מבחינה זאת, כאמור כללו הרבה מהסדרות הנדונות דמויות סטריאוטיפיות של "מדען מטורף" שכללו רופאים, חוקרים, ומהנדסים גאונים.

אחת הסדרות הראשונות לטלוויזיה כמדיום צעיר הייתה "פליקס החתול" שהיה כבר אז דמות ותיקה בקומיקס ואנימציה (ע"י אוטו מסמר). הפיכתו לסדרת טלוויזיה  (ארה"ב 1958) עוררה ויכוח על ההידרדרות באיכותו , ועל הפיכתו למוצר לילדים בעוד שבגרסתו הקולנועית היה מיועד לקהל הבוגר. דמות של מדען מרושע בשם פרופסור נאט-מג היה האויב הנצחי של פליקס החתול האהוב, וניסה תמיד להשתלט על תיק הפלאים של פליקס איתו היה עושה מעשים טובים כיאה לדמות חינוכית, חיובית לסביבתה. את הקול של פרופסור נאט-מג תרם המדבב האגדי של התקופה ג'ק מרסר (שהיה גם קולו של פופאי).

סדרה נודעת של חברת האנה ברברה, משנות השישים, ג'והני קווסט זכתה לפופולאריות רבה בזכות העלילות המדעיות בידיוניות  שעסקו בחלל- בעיצומו של מרוץ החלל האמיתי שהתרחש בתקופה זאת. דוקטור מרושע בשם ד"ר זין (ZIN) מתנכל לגיבור הסדרה, ולבסוף אף רוצח את אמו , זאת עליית מדרגה בדימוי השלילי של איש המדע הנגטיבי. במהלך הסדרה לקראת סופה מת הדוקטור המרושע כגמול על רשעותו ומעלליו.

המעניין בסיפור שלאור הצלחת הסדרה בעונה הראשונה, הוחלט כמה שנים אחרי שירדה מהמסך להפיק עונה נוספת שלה. לשם כך החליטו להחזיר לחיים את דוקטור זין הז"ל -כדי שיוסיף למרר את חייו של הגיבור  הנועז. הפעם הזאת הוסיפו לד"ר זין 2 בנות (כמובן יפות וטובות לב וגזרה) כדי שיאזנו את רשעותו ויוסיפו ממד אנושי מאזן לרשעותו. הוספת בת יפה למדען מרושע היא טריק קולנועי ידוע וקיימת בכמה דמויות של מדענים בסרטי הקולנוע.

בסוף שנות ה-80 החל הטרנד של שמירת כדור הארץ והשפיע,כמובן, על  תפקידו של המדען המטורף. הסדרה המייצגת יותר מכל את האופנה הזאת היא קפטיין פלאנט שנהגתה ומומנה על ידי טייקון התקשורת טד  טרנר. תמצית הסיפור- 5 צעירים  שנאספו מכל רחבי העולם ומייצגים את היבשות והגזעים האנושיים יוצאים להצלת הכדור .מולם חבורת פושעי סביבה המייצגים את הסוגים העיקריים  של פגיעה סביבתית. ביניהם ד"ר בלייט שלמרבה ההפתעה היא אישה ואפילו יפה (בקולה של מג רייאן) והיא מדענית המייצגת את הניסויים חסרי האחריות הנעשים על ידי מדענים ללא התחשבות בתוצאותיהם ההרסניות לעתיד הפלנטה.

הסדרה הנודעת "סאות' פארק" הביאה באחד מפרקיה את "ד"ר אלפונס מפיסטו" שהיה פארודיה משולחת רסן על ספר המדע הבידיוני של ה.ג. ווילס "האי של ד"ר מורו" . הספר המוזר על המדען המטורף המנסה לייצר מינים חדשים של חיות באי נידח דמוי איי הגלאפגוס,  זכה לכמה עיבודים קולנועיים שהמפורסם בהם היה זה מ-1996 עם מרלון בראנדו כרופא המפורסם.

גם בפרק האנימציה מפתח ד"ר מפיסטו דמוי בראנדו חיות ביזאריות, ופסגת יצירתו היא צב עם 7 עכוזים המכניסו  לספר השיאים של גינס.

סדרה מודרנית המוקרנת עדיין ברחבי העולם היא  "רובוט צ'יקן" אנימציה של בובות ועיבודי מחשב. הסדרה כוללת את הרופא המרושע פריץ האנמורדר  אשר אוסף מהכביש תרנגולת דרוסה, ובאמצעיו המשוכללים הופך אותה ליצור  דמוי חי, וכדי לענות אותה (הוא הרי מנוול עם תעודות) אוזק אותה מול  הטלוויזיה לצפות בתכניות הכי פופולאריות. הוא למעשה מחולל את הסדרה כולה המשתלחת בטלוויזיה האמריקאית ובצופיה המטומטמים (לדעת יוצרי הסדרה), מלגלגת על סרטים ידועים וסלבריטים נערצים.

הייתי יכול הפליג בדוגמאות רבות נוספות, אך מקוצר היריעה אעבור לחלק האחרון שהוא בבחינת סוף טוב למסענו בעולם המטורף והמעצבן הזה.

דווקא העשור האחרון הביא לשינוי משמעותי בדמות המדען בסרטים. המדענים בסרטים החדשים נתפסים כלוחמים ללא חת למען  רווחת האדם, ושמירה על כדור הארץ, ואולי כעוגן ההצלה מול הסכנות הכבירות הניצבות בפנינו כיום. (אם להזכיר רק את האסטרואידים, רעידות אדמה וגלי מים שכבר יצאו מזמן ממסכי סרטי האימה והתנפצו על חופים אמיתיים תוך שהם מטביעים אלפי אנשים).

בקולנוע נציין אך מעט דוגמאות את "אני רובוט" 2004 . שהוא סרט מדע בדיוני על פי סיפור של איזק אסימוב, על עולם העומד ליפול בידי רובוטים דמויי אדם, ורק בלש אחד, "בלתי נחשב" יוצא לעמוד בפרץ של השתלטות הרובוטים על מה שנשאר מהאנושות. הדמות היחידה המאמינה לו ועוזרת לו היא מדענית אמיצה – ד"ר קאלווין  ( המגולמת ע"י השחקנית בריג'יט מוינאהאן) שהיא חכמה וטובה במקצועה לא פחות מאשר היא יפה וחטובה.

משהו על האנימציה החדשה.

אם כבר עשינו מסע היסטורי מקוצר בתולדות האנימציה, נהיה חייבים לציין את הפרק האחרון, בינתיים, במסע זה. פרק  שהוא גם מעניין וגם משמעותי לנושא מאמרנו.

מאז קיבל המחשב יכולות להתערב ביצירת תמונה הן במישור הדו-ממדי והן במרחב התלת ממדי, חל שינוי מדהים ועמוק בכל האמנויות היוצרות תמונה- הציור,הגרפיקה, הצילום, הקולנוע והאנימציה.

המחשב, למעשה יכול לשלב את כל אלה וליצור הדמיה של כל רעיון דמיוני, בין אם הוא סטאטי כתמונה בודדת ובין אם הוא זז כסרט.

משמעות הדבר שהאנימציה והקולנוע התאחדו בחלקים ניכרים שלהם עד שאין הצופה מסוגל להפריד ביניהם (אלא בניתוח מקצועי מיומן). התוצאה מתהליך זה שהאנימציה-(זאת שהצליחה  להרקיד  עזים ועכברים מזמרים בתחילת המאה ה 20 ), ביצעה השתלטות שקטה (ולפעמים רועמת) על אמנות הקולנוע של תחילת המאה ה-21.

מרבית סרטי הקולנוע של היום משתמשים באנימציה ברמות שונות, ברמה הפשוטה ניתן להחליף תפאורה של בית מגורים פרוורי, בדירה וירטואלית, עשויה במחשב,ולשתול בתוכה את השחקנים המצולמים בנפרד על מסך מיוחד.ברמה הגבוהה יכולה האנימציה הממוחשבת לממש את הפנטזיות המטורפות ביותר המדמות את סוף העולם או פלנטות דמיוניות עם יצורים סינטטיים- דמויי אדם המאכלסים אותן.

שתי הדוגמאות לאנימציה החדשה, שאביא בקטגוריה זאת מהווים גם הדגמה מוחשים לשינוי התפיסה בדמות המדען החדש בקולנוע ובאנימציה.

2012 הינו סרט יומרני המדמה את החזון האפוקליפטי (הנזכר , לכאורה בנבואת המאיה), על חורבן כדור הארץ בשנה הבאה (כדאי כבר להתחיל לארוז).

הסרט (משנת 2008)  משלב הדמיות אנימציה מעוררות התפעלות של רעידת אדמה כבירה המפרקת את העיר  לוס אנג'לס  לערימות גשרים מעוקמים וגורדי שחקים מתמוטטים, עם אלפי מכוניות המושלכות על יושביהן לכל עבר, ורכבות הנעקרות מפסיהן ומתפרקות כצעצועי לגו- בריאליזם מקפיא דם.

גיבור הסרט – תסריטאי אפור הנוהג בלימוזינה להשלמת הכנסה מנסה להציל את משפחתו מחורבן הטוטאלי המתהווה לנגד עיניו ועינינו. בראש המנגנון המנסה לפעול בתוך הכאוס המוחלט, עומד ד"ר אדיראן הלמסלי שהוא גיאולוג בכיר ויועץ מדעי לנשיא. ושכחתי לציין שהוא שחור. מעין היפוך מוחלט לכל דמויות המדענים שפגשנו עד כה.   הוא הדמות היחידה המתפקדת בקור רוח, במקצוענות מעוררת הערצה,  ואכן הוא מצליח להציל את המעט שניתן – בתוך האפוקליפסה המבעיתה שברחובות.

הדוגמה האחרונה היא מתוך הסרט אווטאר – האפוס הענק של ג'ימס קאמרון האמריקאי.(2009)  גם סרט זה הוא דוגמה מצוינת לסרט שאפילו עם תקציב של כ- מיליארד דולר, לא היה ניתן לעשותו לפני עשור. התסריט, התקציב וכל הצוות הענק, נאלצו לחכות כמה שנים,  עד שהאנימציה השתכללה במידה מספקת, ואפשרה לממש את כל האפקטים שהבמאי עתיר הדמיון ראה בחזונו.

דברי סיכום

דמות המדען המטורף, ככל שהיא מעוררת דחייה בכל מי שמקורב לעולם המדע המודרני, מעידה מעל לכול- שהיוצרים של הקולנוע והאנימציה ייחסו לאיש המדע כוחות גדולים יותר ממה שייחסו לגנרלים, לפוליטיקאים, לפושעים הגדולים,  או לאנשי השרירים  והכוח. ייחוס זה של כוח ועוצמה תורגמו לפחדים מיכולתם של המדענים להביא חורבן למין האנושי.

בראייה כוללת של התופעה ניתן, לדעתי לסכם את תפיסת המדען בסרטי האנימציה בדרך זאת:

בתקופות הראשונות של האנימציה (במהלך רוב המאה ה20) היוצרים הושפעו מאירועים שבשליטת האדם וביוזמתו: המלחמות האדירות החמות והקרות, המרוץ לחלל , והפגיעה בשלמות כדור הארץ. באירועים אלה הפך המדען לדמות מסוכנת ומפחידה כפי שהוסבר קודם.

בתחילת המילניום הנוכחי, כשהסכנות האמיתיות הופכות להיות מעבר לשליטת האדם החש עצמו לפתע קטן וחלוש אל מול הקוסמוס המאיים- נראה שינוי בתפיסת המדען. הוא אולי התקווה האחרונה של המין האנושי להינצל ולשרוד. תפיסה זאת היא ,לדעתי המקור לשינוי העצום שחל בתפיסת דמותו של המדען- בקולנוע ובאנימציה.