נכתב למקראה של כתות ה-ו בחינוך הממלכתי

לפני 15אלף שנים, האדם הקדמון שרצה לצייר חיה רצה במהירות, צייר לה כמה זוגות רגלים, במאה ה19 ידעו לבנות מתקן עגול עם ציורים עוקבים של תנועת אנשים. כשסובבו את המתקן, ראו את הציורים זזים , קופצים ורוקדים- (והצופים התרגשו כאילו ראו פלא או קסם). אבל סרטים מצוירים- (הנקראים גם אנימציה) ניתן היה לעשות רק אחרי שהמציאו את מצלמה הקולנוע ממש לפני תחילת המאה ה-20.
מצלמת הקולנוע, מרגע לידתה, ידעה לצלם במהירות רבה (24 תמונות בכל שנייה), על פילם ארוך וגמיש, וכך יכלו להראות אנשים (אמיתיים) הולכים ברחוב או יוצאים מהמפעל, או רכבת שנעצרת בתחנה.
אותה מצלמה הותאמה גם לצלם תמונה בודדת בכל לחיצה של כפתור. בדרך זאת ניתן היה לצלם אבן עומדת על השולחן. להזיז אותה מעט ולצלם רק תמונה אחת. וכך שוב ושוב. שהקרינו את התמונות הרצופות במהירות, נראתה האבן כשהיא זזה מעצמה- כאילו יש לה חיים משלה, נפש משלה.(אנימציה פירושה לתת נפש או נשמה לעצם דומם – חסר חיים)
כך נולדו סרטי האנימציה בהן ניתן היה להזיז אבנים , חפצי בית וגם ציורים-שכל אחד שונה במעט מקודמו. בתחילה עשו סרטים מצוירים די טיפשיים על עיזים שרוקדות ועכברים שגונבים גבינה, אך די מהר הפכו הסרטים יותר משוכללים, הומצאו דמויות מצוירות שהפכו במהרה לכוכבי קולנוע מפורסמים כמו סלבריטאים אמיתיים ביניהם היו מיקי מאוס, דונאלד דאק, ואחריהם באגס באני, טום וג'רי, פופאי והמון אחרים.
חשבתם פעם למה דמויות אלה הפכו כל כך אהובות על ילדים ומבוגרים?
קודם כל הדמויות האלה יכולות לעשות כל מה שאנשים אמיתיים לא יכולים לעשות,הם משנים במהירות את מקומם, את צורתם, הם מעיפות את עצמן באוויר, או מתגנבות בתוך האדמה. וכשמשהו מפוצץ או מועך אותן, הן מיד שבות לצורתן המקורית, כאילו דבר לא אירע. הדמיות האלה נוחות מאוד לעבודה, הן לא מבקשות העלאה במשכורת (כמו הסלבריטאים), לא מסרבות לאף תפקיד- ותמיד נשארות צעירות וחמודות. אחר כך החלו לעשות סרטים ארוכים באנימציה- הראשון שבהם היה :שלגיה ושבעת הגמדים". האנימציה הפכה לצורת בידור מאוד מקובלת. אחר כך באה הטלוויזיה- ונולדו סדרות הטלוויזיה (הפלינסטונס, והדרדסים, והסימפסונים ועוד ועוד). והאנימציה הפכה לצורת הבילוי השכיחה ביותר על ילדים בכל העולם.
במשך רוב שנותיה של האנימציה השתמשו בעיקר בטכניקה של ציורים ידניים על שקפים- שיטה שדרשה כמויות עצומות של עבודת ידיים, ולכן היו סרטי האנימציה יקרים מאוד וגם צרכו המון זמן להשלים אותם.
בשנות ה90 נכנס ליצור האנימציה המחשב שיכול היה, בתחילה, להחליף את המצלמה, ואף לצבוע את הציורים . אך השינוי האמיתי שהביא המחשב לאנימציה היה היכולת ליצור דמויות, נופים, בתים וחפצים – כולם תלת ממדיים. עצם תלת ממדי יכול להיות דומה מאוד לעצם אמיתי כך שלא תרגיש שהוא צויר במחשב.
מרגע זה הלך המחשב וכבש את האנימציה המצוירת שהלכה והצטמצמה. סרטים כמו- "צעצוע של סיפור" ואחר כך "שרק", "מחפשים את נמו" ורבים אחרים הם כולם סרטי אנימציה בשיטת התלת ממד.
אך המחשב הביא לעוד שינוי מאוד משמעותי- הקולנוע הרגיל גילה שהאנימציה יכולה לתת לו אפשרויות להראות דברים שאינם קיימים בעולם האמיתי-
לדוגמה הדינוזאורים ב"פארק היורה" הם דמויות אנימציה ממוחשבת. אפשרויות אלה של המחשב, הביאו לכך שהיום כמעט כל סרט משלב שחקנים חיים עם קטעי אנימציה ממוחשבת להראות למשל: מרדפי מכוניות, או תפאורות היסטוריות, שהיו בונים פעם בעלויות כבירות והיום יוצרים אותם במחשב קטן בסטודיו.
האנימציה יכולה ליצור כל מה שיעלה על הדעת: יצורים דמיוניים , נופים שאינם קיימים, ארמונות ויערות כמו שראיתם בסרטי "הארי פוטר", "שר הטבעות" "אווטאר" וכמעט כל סרט שרואים היום בקולנוע.
הנה כך במשך 115 שנה מיום שנולדה האנימציה –, הפכה מאמנות של עכברים מזמרים וחתולים רשעים- לכלי השולט בקולנוע ומאפשר לו להראות כל מה שיעלה על דעתו של כל במאי או תסריטאי בעל דמיון.